הפואמה על מרדכי מילר / ד"ר יוסי אהרונסון

 

הקפיצה

לעתים סיפור מסיט בחיים

כמו רכבת מפס אחד לשני.

 

2. לודז' פולין 8.9.1939

קופצים בזמן

לודז' פולין

עיר מפורקדת

מחכה לכניסת כובשיה

מגישה כמנחה שבע מאות אלף תושב.

על כל עשרה,

ששה פולנים שלושה יהודים וגרמני אחד!

להמשיך לקרוא

אבא ואמא

11692587_10153356374265432_4149982019871481762_n

לפני קצת יותר משלושה חודשים נפרדנו מסבא, מרדכי מילר, יליד 1924. סבא, ניצול יחיד ממשפחה בת חמש נפשות מלודז', ניסה במותו כמו בחייו שלא להכביד על סביבתו – והלך בדממה, בבוקר יום הבחירות, אחרי כמעט עשור בו איבד את צלילותו אט אט. על אף שלא היה עצמו בשנים האחרונות, סבא המשיך לחייך. לפעמים בלי סיבה נראית לעין, ספק מבין מה קורה, ואולי לפעמים למראה השבט שהצליח לבנות בארץ עם סבתא ציפורה, אשתו; שבט שסימל עבורו את נצחונו האישי במלחמה, מול הנאצים ומול עצמו.
להמשיך לקרוא

עכברים מתים

מכולת

למצולמים אין קשר לסיפור. כל הזכויות על הצילום שמורות לאתר נוסטלגיה אונליין.

בניגוד לרוב האבות של הילדים בשכונה, לאבא של מאיר גלר לא היה מספר על היד.

הוא היה מסגר, אבא של מאיר גלר, מסגר פשוט – כמו שאבא שלו, אליעזר שנרצח ע"י הנאצים יימח שמם וזכרם, בחֶלמנו אמר לו: קודם כל שיהיה לך מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו. השכלה זה חשוב, אבל אם אין קמח אין תורה.

להמשיך לקרוא

הצריף בשדרות הילד ארבע

 

שדרות הילד ארבע

שדרות הילד ארבע

אני בן חמש וחצי ואני גר בצריף שפעם היה רפת, במקום שפעם היה פרדס, בעיר רמת-גן שליד תל-אביב.

אין לנו אור של חשמל כמו בבית אמיתי אבל יש מנורת נפט שכל לילה אבא ואמא שומרים עליה כי הם מפחדים שהאש תשרוף את הצריף. את הנפט אנחנו מקבלים פעם בשבוע מאיש נחמד אחד שמגיע עם סוס ועגלה ומצלצל בפעמון גדול כדי שכולם ישמעו. פעם הוא נתן לי לצלצל בפעמון.

יש עוד איש אחד שמגיע גם עם סוס ועגלה להמשיך לקרוא